עד גיל 38 חייתי את חיי בהמתנה לזוגיות. הרבה דברים היו במצב 'המתן' עד שתהייה זוגיות. "כשתהייה לי זוגיות אעבור דירה", "כשתהייה לי זוגיות אני אהייה עצמאית",
כשתהייה לי זוגיות אני אאמץ חתול" ועוד ועוד אמירות ומחשבות דומות.
בגיל 38 הגיע רגע שבו הייתי צריכה לקחת כמה החלטות גדולות וגיליתי שאני לא נוכחת בחיים שלי. זה היה הרגע בו זה היכה בי ואמרתי: "רגע, כבר 20 שנה אני חיה בציפייה למשהו שלא קיים ובינתיים מבלי ששמתי לב החיים פשוט קורים. במקום לחיות את ההווה אני חולמת על איזשהו עתיד. אבל מה עם החיים שלי??!?"
אז עשיתי איתחול למערכת והגדרתי דברים מחדש:
אני רווקה, רוב חיי הייתי רווקה, ככה אני חיה, ככה אני מתנהלת, ככה אני יוצרת,
ככה אני מתפתחת, ככה אני. עד להודעה חדשה רווקה.
אז למה את רוב ימיי אני מבלה בציפייה ובכמיהה למשהו אחר שהוא... לא אני?
אז כמובן שבנקודה זו גיליתי שהרבה דברים חסרים בחיי (כל אותם דברים שהיו במצב 'המתן' עד שתגיע הזוגיות כמובן) ויצאתי למשימת חיי: למלא את החוסרים. היום אני עדיין לא בזוגיות אבל לא חווה שום חוסר. להפך, החיים שלי היום מלאים יותר מאי פעם.
אז מאיפה מגיעה הכמיהה הבלתי מעורערת הזאת לזוגיות שהשאירה אותי כל כך הרבה שנים במצב של דשדוש?
אני הרי לא ממש יודעת לעשות דברים בזוג, אני זקוקה להמון מרחב פרטי,
אני לא אוהבת להתפשר או לעשות ויתורים בשביל אנשים אחרים
וכל חיי ניווטתי את חיי לקחתי בעצמי את כל ההחלטות מהקטנות ועד הגדולות בחיי.
אז מהם אותם קולות בראש שמפריעים לי לחיות את חיי ולוחשים לי באוזן שחיים ללא זוגיות הם חיים אשר חסר בהם משהו? חיים פגומים אולי...?
הרבה שנים האמנתי לגרסה החברתית הזאת. הרבה שנים התביישתי בזה שאני לא זוגית אבל כשמשקיעים בזה רגע מחשבה אז למה?
למה להתבייש? למה להרכין ראש?
למה להכנע לתכתיבים חברתיים ולמה לפעול מתוך אמונות, דעות ומחשבות של אנשים אחרים?
זה נכון שזה לא קל לשמוע את הדודה ההיא שתמיד שואלת: "אבל את הרי כזאת יפה ומקסימה, איך זה שאת עדיין רווקה?" כאילו: "איך אף אחד עוד לא קטף את הפרח היפה שאת?"
סליחה!!?! ואולי אני עוד לא קטפתי אותו?
איך נתתי לעצמי שנים להאמין לסיפורי הסבתות האלה של אהבה בה האביר על הסוס הלבן מואיל בטובו לבחור בי, הנסיכה הקסומה? איך אנחנו, דור של נשים מתקדמות בעולם מתפתח, מאמינות עדיין לסיפור הזה?
ולאלו מבינינו שכן מחפשות זוגיות:
הקלישאה הכי שגורה היא: את חייבת ללמוד לאהוב את עצמך לפני שתוכלי לאהוב מישהו אחר. זו אמנם קלישאה אבל יש בה גם הרבה אמת.
שאלו את עצמכן: מאיזה מקום אתן מחפשות זוגיות?
האם זה מתוך האמונה שללא זוגיות אתן לא שלמות ומשהו מהותי וטריוויאלי חסר בכן? שהחיים לא יתחילו עד שתמצאו זוגיות? שזוגיות תהפוך אתכן לשמחות ומאושרות יותר ואז תוכלו סוף סוף לממש את עצמכן ולחיות חיים מלאי חדווה?
אם המחשבות האלו מוכרות לך תחשבי שוב. אושר, שלווה, מימוש, סיפוק הם לא דברים חיצונייים לנו והכמיהה שילד או בן זוג יצילו אותנו מתהומות הכאב הקיומי שלנו היא כמיהה שקרית. אף אחד בעולם הזה לא "יציל" אותנו כפי שאנחנו מסוגלים.
כשאתן חושבות על כל הדברים החסרים בחייכן, תחשבו בראש ובראשונה כיצד למלא את אותם חוסרים בכוחות עצמכן. הזוגיות הנכונה תגיע מתוך מקום של סיפוק ושמחה ולא ממקום של ייאוש כי הייאוש חברות.. הוא ללא ספק פחות סקסי.
אם אתן מרגישות שאתן מוכנות להתחיל לחיות את חייכן ולעבור ממצב 'Hold' ל- 'On' אתן מוזמנות לפגישת סיעור מוחות עם המדריכים הרוחניים שלכן ואיתי. נבדוק מה חוסם, מה סוגר, מה חסר ונגבש יחד תכנית פעולה כיצד אתן יכולות לצאת לדרך חדשה, למלא את החוסרים ולחיות חיים מלאים ומספקים.
באהבה גדולה,
קרן סרדס – ייעוץ רוחני ואימון ריגשי
050-4898408