פוסטים אחרונים

December 17, 2018

Please reload

ארכיון

Please reload

עקבו אחרי

מדוע אנחנו כל כך כמהים אל הסולמייט שלנו?

 

אחד הקשיים האנושיים הכי גדולים שלנו הוא תחושת הבדידות הקיומית שמלווה אותנו כל חיינו בעולם הזה. כאשר הנשמה מגיעה לגלגול חיים חדש היא נדחסת אל תוך "כלי הרכב" שלה שהוא הגוף ובהתגלמות זו מגיעה אל חייה החדשים. אך החיים על כדור הארץ הם לא המצב הטבעי של הנשמה אלא מצב זמני ולא כל כך נוח כיוון שהגוף האנושי מגביל אותה. כשהיא נדחסת לתוכו היא נאלצת להפרד מכל הזהויות המגוונות והשונות שלה ולצמצם את עצמה לזהות אחת בלבד. היא מגיעה אל כדור הארץ כשהיא אינה זוכרת דבר מחייה הקודמים ויוצאת לבדה למסע חדש ולא מוכר.

 

לאורך המסע הזה, פוגשת הנשמה שוב ושוב פנים מוכרות הזכורות לה מחייה הקודמים או ממצבי הקיום האחרים ובאותם רגעים היא נרגשת מאוד. הפנים המוכרות האלו מזכירות לה את הבית, אליו היא תמיד מתגעגעת. הגעגוע הגדול של הנשמה לחזור הביתה הוא בעצם הכמיהה של הנשמה לחזור למצבה השלם, המצב שבו היא אינה מוגבלת לזהות אחת בלבד אלא היא מתאחדת עם כל זכרונות הקיום האחרים שלה ולהיות מי שהיא באמת.

 

כאשר הנשמה פוגשת סולמייט שאיתו יש לה קשר בעל אופי רומנטי עוצמת ההתרגשות והכמיהה להתאחד היא לרוב גדולה יותר. הכמיהה הנסתרת של כל אחד ואחת מאיתנו היא שהמפגש הנשמתי עם הסולמייט שלנו יסחוף אותנו למצב תודעתי אחר ויחזיר אותנו, ולו אף לרגע, אל בסיס האם שלנו ויחלץ אותנו ממגבלות הגוף הפיזי. ההשתוקקות שלנו היא להגיע למצבים אקסטטיים, על-תודעתיים עם הסולמייט שלנו עד כדי חוויה אסטרלית (חוץ גופית) שתחלץ אותנו ממגבלות הגוף הפיזי. כשאנחנו מסתכלים בעיניים של הסולמייט שלנו הנשמה שלנו נזכרת בכל המפגשים הקודמים שהיו לנו עם אותה נשמה, ובכל הזהויות האחרות אותן לבשנו בחוויות חיים אחרות – הרגעים האלו הם הרגעים בהם הנשמה שלנו מתעלה אל מעבר לחווית החיים הארציים ונזכרת במהות האמתית שלה.

 

כשאתם כמהים לאיחוד עם הסולמייט שלכם זה לא בהכרח קשור אליו ספציפית כמו שזה קשור למה שהוא מאפשר לכם – הפוגות קצרות מאשליית החיים הארציים וגיחות אסטרליות של הנשמה אל בסיס האם שלה. 

 

אך האיחוד המיוחל עם הסולמייט שלנו (ובמיוחד עם מדובר בלהבה תאומה) לא תמיד מתאפשר. העוצמה של המפגש יכולה להיות מאוד חזקה עבור חלקנו. ישנן נשמות שירגישו שמפגש כזה, מטלטל אותן ומאיים על יציבות החיים שהן יצרו לעצמן כבר בעולם הזה ולכן יעדיפו להצמד אל הקרקע ולא לעוף גבוה עם הסולמייט שלהן.

 

כשהסולמייט שלנו אומר לנו ‘לא’ זה שובר את ליבנו. ההבטחה לטעום קצת מחווית הקיום האחרת שלנו הולכת ומתרחקת מאיתנו. זה מרגיש לנו כאילו קרעו מאיתנו איבר גוף אבל בעצם הכאב שלנו הוא על החלק מאיתנו שהולך ומתרחק, החלק הנשמתי שאנחנו כה כמהים להתאחד איתו כדי לחזור להיות שלמים.

 

כדי לטפל בשברון לב אנחנו צריכים קודם כל להבין אותו. כשאתם מאמינים שכאב הלב שלכם נובע מהניתוק מאהוב או אהובת ליבכם יהיה קשה לכם מאוד לרפא את הכאב הזה. אולם אם אתם מבינים שהכאב הזה משמעותו הגעגוע שלכם אל עצמכם – יהיה אולי קל יותר להתגבר על הכאב. אנחנו לא מחפשים מישהו או משהו אחר, אנחנו מחפשים את החלקים האבודים שלנו.

 

האם בחיים האלה נצליח אי פעם להרגיש שהגענו הביתה?

אני לא יודעת.

יכול להיות שלעולם לא נמצא את חלקינו האבודים כל עוד אנחנו בגופנו הפיזי. 

ומי יודע... אולי כך זה נועד להיות.

 

 

 

מי שזקוק לייעוץ רוחני בענייני אהבה מוזמן להכנס לקישור:

 

https://www.kerensardes.com/relationships

 

 

ומי שמעוניין להצטרף אל קורס התקשור הקרוב ולהתחבר עד כמה שניתן עם חלקיקי הנשמה האבודים שלו, כל הפרטים על הקורס הקרוב הם כאן: 

 

https://www.kerensardes.com/tikshur

 

 

Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon