כאשר אנחנו מאוד רוצים לממש משהו בחיים אבל הנשמה אינה מאפשרת לנו זאת אנחנו כנראה זקוקים לריפוי נשמתי. לפעמים יש תחושה שלא משנה מה נעשה יש איזה כוח פנימי שלא מאפשר לזה לקרות. הרבה פעמים מדובר בנדר שהנשמה לקחה לאחר שסיימה גלגול חיים קשה. חוויה טראומתית של סבל או כאב מאוד גדול גורמת לנשמה לצאת בהצהרות מאוד נחרצות מיד עם סיום החיים, בנוגע למה שהיא לא מוכנה לחוות יותר.
אפשר לדמות את זה לאדם שניצל מטביעה וכשהוא סוף סוף מצליח לצאת מהמים הדבר הראשון שהוא יגיד זה שהוא לא חוזר יותר למים. מאוד ייתכן שהוא ישנה את דעתו אחרי כמה שבועות או חודשים אבל ברגע שהוא יוצא סביר להניח שזו תהייה המחשבה הראשונה. כך קורה גם לנשמה; בסיום חיים בהם נחווה כאב גדול הנשמה יוצאת בהצהרות כאלה שהן בעצם נדרים. מאוד קשה לנשמה לחזור בה מאותן הצהרות במיוחד לאור העובדה שאנחנו לא זוכרים את טראומות העבר של הנשמה ולכן לא יודעים מהם אותם הצהרות ונדרים. וכך ישנם תחומים בחיים שבהם הנשמה נמנעת מלחוות דברים מסויימים ואנחנו נותרים חסרי אונים אל מול הרצון וההשתוקקות שלנו מצד אחד והכוח החוסם מצד שני.
עדות לכך קיבלתי בשבוע שעבר בו הגיעה אליי לקוחה שביקשה לבדוק את הנושא הזוגי והמשפחתי בחייה. היא מאוד מעוניינת למצוא זוגיות אבל בנוגע לילדים הרצון שלה לא ממש ברור לה וזה משהו שמפתיע אותה כיוון שהיא בן אדם מאוד משפחתי. היא מרגישה שמשהו נעלם מעיניה והיא היתה רוצה להבין אותו.
אני מכניסה אותה למצב מדיטטיבי ומבקשת לקבל אינפורמציה. אני כבר מבינה שמדובר פה באיזושהי סוגיה של אובדן ילד בחיים קודמים. אני אומרת לה שזה קשור באובדן כלשהו אבל לא מציינת איזה, אני רוצה שהיא תתחבר לבד ותרגיש את זה. מיד כשאני אומרת את המילה 'אובדן' היא מתחילה לבכות ומיד יודעת לספר לי שהיא איבדה ילד.
אני מתחילה לחקור ולשאול שאלות והסיפור לאט לאט נפרש:
היא חיה באחוזה גדולה עם המשפחה שלה. הם גרים במגורי המשרתים, הם עובדים אצל משפחה מאוד אמידה ויש להם קשר ממש חם איתם. יש לה חמישה ילדים, הילד האמצעי חולה מאוד. היא רואה את עצמה יושבת על המיטה שלו ומטפלת בו, הוא בן 5 בערך. היא כבר יודעת שהוא לא יחזיק מעמד. כל הזמן הזה שהיא מספרת לי את הסיפור היא בוכה ללא הפסקה. מספרת לי איך היא הרגישה, איך היא לא הצליחה להתאושש מהאובדן הזה, איך היא איבדה את שמחת החיים ולאט לאט דעכה. כשאני מבקשת שתתאר לי את מעמד סיום החיים היא מבינה שעזבה את העולם בגיל מוקדם יחסית וממש מתארת לי איך הנשמה ייחלה כבר לעזוב את החיים להגאל כבר מהסבל והכאב וכל הזמן הזה היא בוכה כאילו זה קרה אתמול.
אנחנו מבינות שהנשמה מבקשת לחוות תיקון בחיים האלה אך מעדיפה לוותר על חווית האמהות רק שלא להסתכן שוב באפשרות של אובדן ילד. אנחנו עושות ריפוי לחווית האובדן הזו ומקוות שהוא יאפשר לנשמה לחוות את התיקון המיוחל.
בתום הטיפול היא אומרת לי שהיא לוקחת בחשבון שאין לדעת אם הריפוי הזה יאפשר לה למצוא זוגיות ולהקים משפחה במציאות אבל יש הרבה נחמה והקלה בידיעה ובהבנה של הסיפור שהיה. אני כמובן כולי תקוה שהתהליך הזה יאפשר לנשמה שלה את התיקון שהיא מבקשת אבל יודעת שיש דברים שרק הזמן יוכל לספר.