סדקים באפילה - על חשיפת עוולות קולקטיביות וריפוי קארמתי של האנושות

הסיפור הכואב של שושנה סטרוק ז"ל והגילויים שעולים מתיקי אפשטיין מעלים בנו זעזוע רב וגם שאלות בהיבט הרוחני. אנשים פונים אליי ומבקשים להבין מהי פרספקטיבת ההדרכה הרוחנית על כל הסבל האנושי הזה. השאלה האחרונה שנשאלתי היא: "מהי תכליתה הגבוהה של פדופיליה והתעללות טקסית?" אז החלטתי לענות על כך בפוסט שייתן מענה לעוד אנשים שמנסים להבין את האירועים הקשים בתוך המסגרת הרוחנית של הדרכה גבוהה ובחירה נשמתית.

בואו נתחיל מכך שהעולם הארצי הוא עולם שיש בו הרבה כאב וסבל. היינו רוצים שזה יהיה אחרת אך הטבע האנושי בשילוב עם חופש הבחירה הוביל את בני האדם להיות מאוד הישרדותיים ובעקבות כך גם מאוד פוגעניים. ההתפתחות בכדור הארץ מוגבלת לחוקי הקיום המאפשרים לנו לבחור את מעשינו ולשאת בהשלכותיהם. ההדרכה הרוחנית לא יכולה להגן עלינו מפני עצמנו, כיוון שאם היא תתערב באופן בו אנחנו פועלים ולוקחים אחריות אישית, לא יתאפשרו תהליכי התפתחות ולמידה, כי אם יחסי שליטה וצייתנות.

אז ניתן לנו גן עדן לחיות בו ודעת להשתמש בה וחופש להתנהל ולנהל את משאבינו כטוב בעינינו.

ומה קרה אז?

בני האנוש בחרו להגיב באופן גורף מתוך מקומות הפחד והאופל שלהם. מטרתו של הפחד היא להזהיר מפני סכנות ואויבים אך כאשר בן האנוש מונע אך ורק מתוך אנרגיה זו הוא חושב, מרגיש ופועל מתוך רציונל שבו הוא מעדיף לקרבן אדם אחר ולא להיות הקורבן בעצמו. הדינמיקה הזו הביאה את האנושות למצבים הרסניים. אנרגיית הפחד יצרה עוד ועוד פחד ובכך הובילה לפגיעה, למלחמות ולניצול.

מאחר ואנחנו מתפתחים מתוך היכולת לבחור אחרת, הדרך היחידה לצאת מן הלופ הזה היא לשנות התנהגויות ולפסוע בנתיב חדש מואר, שקוף, המהדהד בתדר של אהבה שהיא האנרגיה הקוטבית לפחד. הדרך למימוש הריפוי הזה היא ארוכה מאוד ובמהלכה אנחנו, בני האנוש, מתבקשים לראות את האחר, לחוש בכאבו, לגלות אמפתיה ובסופו של דבר לבחור לפעול אחרת.

רוע, ניצול ופגיעה הם היצר האפל של בני האנוש. למעשים הללו אין תכלית גבוהה. הם זליגה של בני האנוש אל ההרס העצמי הטמון בהם. לאירועים גדולים הנחשפים באופן תקשורתי לציבור הרחב וחושפים עוולות מהסוג הזה יש תכלית גבוהה. התכלית הזאת היא להוציא מן המחשכים מעשים שפלים ופוגעניים שנעשו במשך עידנים תוך עצימת עין של מי שידעו, ולא רק שלא עצרו את זה, אלא גם שיתפו פעולה בשתיקתם ובהסכמתם. הגילויים התקשורתיים מוציאים את העוולות לאור על מנת לאפשר ריפוי קולקטיבי ומיגור של התופעות האלו אשר נעשו תחת קונצנזוס של הסכמת שתיקה במשך הרבה מאוד שנים בהיסטוריה.

הנשמות שלוקחות חלק באירועים כאלו הן נשמות אשר לקחו על עצמן תפקיד משמעותי בתהליך הריפוי הקולקטיבי הזה. אני יודעת שעבור רבים מכם המידע הזה נחווה כקשה ולא צודק אך חשוב לי להבהיר שבעולם הנשמות אין מושג של קורבנות. הקורבנות קיימת אך ורק כאן בכדור הארץ בו ישנן עדיין דינמיקות של שליטה ושלילת חופש. במימדים הגבוהים מהן מגיעות הנשמות אין קורבנות ואין הקרבה. אף נשמה לא חייבת לעבור דברים קשים. נשמות אמיצות לוקחות על עצמן תפקידים קשים כי הן יודעות שבסופו של דבר כשכל הסבל מסתיים הן חוזרות הביתה למימד שהוא בטוח ומלא באהבה.

היציאה מהמחשכים היא לא רק עניין של חשיפת כותרות בעיתון; היא קריאת השכמה לכולנו להפסיק לשתוק, לבחור באור על פני פחד, ולהבין שהריפוי הקולקטיבי מתחיל ברגע שאנחנו מסכימים להסתכל לאמת בעיניים ולומר: "לא עוד!"