הדבר הכי חשוב שלמדתי בעשור האחרון זה להרגיע את התוקפנות והזעם שבי, לנשום עמוק ולדבר מהלב. השיעור הזה שינה את חיי. הרבה שנים הסתובבתי עם הרבה כאב בפנים, כאב שלא טופל, שלא ביטאתי ולא הצפתי אותו. הסתובבתי בעולם במעטה של נוקשות וקשיחות כדי שלא יזלוג לי החוצה הכאב הזה, כדי שלא ייראו. ואם בטעות מישהו איים לגעת בכאב הזה, הייתי מייד מגיבה באגרסיביות, כוחניות והצטדקות, הכל רק לא להתפס ברגע של חולשה.
וכך כשאני מסתובבת בעולם כאילו בלעתי חומר נפיץ, מצאתי את עצמי משתדלת ככל שניתן להימנע מעימותים מיותרים, מצפה שהצד השני יבין רמזים עבים ויידע לבד לקרוא את המפה. דאגתי להעביר מסרים של כעס בשתיקה רועמת, בהתנהגות מרדנית, חתרנית ולהביע התנגדות מתחת לפני השטח.
מי מאיתנו לא מכיר ימים של שתיקות רועמות ותקשורת קצרה במילים אשר מטרתן להבהיר שאנחנו כועסים כדי שהצד השני יידע שהוא לא בסדר. ההתנהלות הזאת התישה אותי. הצד השני תמיד הגיב בכעס או התנגדות משלו לנוכח השתיקה הרועמת שלי. הרגשתי יותר לבד, פחות מובנת והתסכול רק גבר.
חיי השתנו באותו יום בהיר לפני 10 שנים, היום בו התחלתי תהליך של אימון אישי ורגשי. פתאום ראיתי את כל האוטומטים שלי. זיהיתי שדפוסי ההתנהגות שלי כשאני כועסת הם רק דרך אחת מיני רבות בהן יכולתי לבחור. גיליתי שיש עוד דרכים להתמודד עם כעס, עוד דרכים ליידע את הצד השני בפגיעות שלי, בצרכים שלי, בכאב שלי והדרכים החדשות האלו לא מעוררות התנגדות או כעס (!) להפך, הן מעודדות אמפתיה, חמלה, הערכה ושיתוף פעולה. הרגשתי שפיצחתי את סוד החיים.
כשאנחנו נמצאים בדפוסים של אגרסיביות אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ ואנרגיה כדי להיות בשליטה, כדי להשפיע על הצד השני, כדי לייצר אצלו או אצלה את התגובה הרצויה לנו ולעומת זאת כשאנחנו מסכימים להיות פגיעים ולשתף ברגשות ובצרכים שלנו, הצד השני נרתם לצידנו בקלות ובפשטות.
ישנם הרבה רווחים בצידה של ההנהלות החדשה שלי. למדתי לדבר על הכאב שלי, לחלוק אותו, להשמיע את הצרכים שלי, להקשיב לכאבו של הצד השני, לגלות כלפיו חמלה ואמפתיה, לאהוב אותו.
הכאב הגדול הזה בבטן לאט לאט הלך והצטמצם. בכל פעם שהשמעתי אותו נפרדתי מעוד חלק שלו. החיים היום הם כמעט נטולי עימותים עבורי. לא כי אני נמנעת ובורחת אלא כי מיד אני מתמירה את האנרגיה המפרידה, המרחיקה, המבדילה, באנרגיה משתפת, חומלת, מקשיבה ומקרבת. אני יודעת היום שיש לי מה ללמוד מכל עימות ומכל קונפליקט. אני מקשיבה, לומדת את השיעור וממשיכה הלאה.
וזה מה שאני מלמדת אצלי בתהליך האימון. אני מלמדת רכות, הקשבה, פגיעות, יכולת הכלה, שיתוף, הבעת צרכים, תמיכה, סליחה, חמלה ואהבה. השיעור הגדול שלמדתי בחיים הוא המעבר מאנרגיה של תוקפנות ונוקשות לאנרגיה של רכות ואהבה. אם אתם מרגישים שהשיעור שלכם בחיים הוא דומה, אתם מוזמנים ליצור קשר ולחוות בעצמכם תהליך משנה חיים.